פסק דין

המשיבה, הרשות המקומית, עוסקת בהכנת תכנית בינוי-פינוי בשכונת פרדס דכה ביפו מזה למעלה מעשר שנים. במהלך כל התקופה המשיבה אינה דנה בבקשות להיתרי בנייה לאור החשש שמא לא יתאמו ההיתרים את התכנית העתידית. בפועל, במשך למעלה מעשור תושבי פרדס דכא, בכללם המערער, אינם יכולים לממש או לנצל את רכושם כדין.  במהלך התקופה בה לא ניתן היה להגיש בקשות להיתרי בניה, בנה המערער מבנה למגורי משפחתו על גג בית הוריו (אין מחלוקת כי המערער לא ביקש היתר בניה עובר לבניה). המשיבה הוציאה כנגד המבנה צו הריסה מינהלי, והגישה נגדו כתב אישום על בניה לא היתר. במסגרת הסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים סוכם כי מועד ביצוע צו ההריסה ידחה למשך שנתיים. אולם, גם לאחר שנתיים, ולמעשה עד עצם היום הזה לא ניתן להגיש בקשה להיתר. המערער מבקש כי מועד ביצוע צו ההריסה ידחה עד לאחר שניתן יהיה להגיש בקשה להיתר בנייה ולדון בו לגופו. השאלה המתעוררת בערעור זה היא האם רשאית רשות התכנון המקומית, המשיבה, להוציא צווי הריסה מינהליים, להגיש כתבי אישום, ולבצע גזרי דין של הריסה שמועד ביצועם נדחה בהסכמתה בכדי לאפשר לנאשמים להסדיר את ההיתר, כאשר באותה עת, מכוח הליכי תכנון, מוקפא המצב התכנוני ולא ניתן להגיש בקשה כלשהי להיתר בניה, וזאת במשך למעלה מעשר שנים. זהו ערעור על החלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים ת"א (כב' השופט אלי ספיר) בתיק 01/01/10992 מיום 21.12.03 שדחה את בקשת המערער לעכב צו הריסה כנגד מבנה שבנה המערער, וזאת עד לדיון שהגיש לוועדת הערר. בקשתו של המערער לקבל היתר בניה (שהוגשה לאחר ובמסגרת הסדר הטיעון) נדחתה, מהטעם שאין תכנית במקום המאפשרת דיון בבקשה להיתר בניה. המערער ערר על החלטה זו לוועדת הערר. כיוון שצו ההריסה היה אמור להיות מבוצע, הגיש המערער בקשה לבית משפט לעניינים מקומיים לדחות את מועד ביצוע צו ההריסה עד לדיון בוועדת הערר. הדיון בוועדת הערר היה אמור להתקיים מספר ימים לאחר המועד שנקבע לביצוע צו ההריסה. בקשתו נדחתה. בערעור במקורו ביקש המערער כי מועד ביצוע צו ההריסה ידחה עד לאחר דיון והחלטה של ועדת הערר. אולם, בין הגשת הערעור לבין הדיון בערעור, התכנסה הועדה והתברר כי לא ניתן להגיש בקשה להיתר בניה כיוון שאין תכנית במסגרתה ניתן להגיש את הבקשה. זאת, כיון שמזה למעלה מעשר שנים מצוי האזור בהכנת תכנית בינוי פיצוי. על כן תוקן הערעור וכעת מבקש המערער לדחות את ביצוע צו ההריסה למועד סביר לאחר שניתן יהיה להגיש בקשה להיתר לדיון בוועדות התכנון. 

פסק הדין ארוך מדי לפרסמו במלואו כאן, אבל ניתן לקריאה בלינק (הארוך בעצמו) הבא:

במשך תקופה זו עיריית ת"א הרסה אלפי בתים תחת הכותרת "פינוי בינוי" ( מ-1975 עד 1985 נהרסו ביפו כ- 3200 בתים, תחת פיקודו של ראש העיר שלמה להט, אשר ייהוד יפו היה בראש מעייניו). בשל ההזנחה המתמשכת, עזבו התושבים היהודים את העיר לערים סמוכות כמו בת-ים, ראשון וחולון. לאוכלוסייה הפלסטינית  ביפו, ההולכת וגדלה, לא הוצעו שום פתרונות. ניכור ואטימות הממסד, והקפאת הבנייה לא השאירו ברירה בפני משפחה מתרחבת אלא לבנות תוספת של חדר או שניים לילדיהם שמתחתנים. כיום באותן תוספות חיות משפחות שלמות. 

מנהל מקרקעי ישראל, חברת עמידר והעירייה החליטו השנה לאכוף את החוק ביד נוקשה, תוך התעלמות מגורל אותן המשפחות שנזרקות לרחוב. מטרתם ל"שחרר" את נכסי הנפקדים מ"דייריהם המוגנים" בכדי לשווק אותם ליזמים בעלי הון בכסף טוב.

אחרי מלחמת 48, מתוך כ-100000 תושבים שחיו ביפו ונפתה (הכפרים מסביב שהיו כפופים לעיריית יאפא), נותרו כ-4000, בלבד. הצבאות היהודים אילצו את הפלסטינים ביפו לנטוש את רכושם, אדמותיהם ובתיהם וריכזו אותם בשכונת עג'מי, שגודרה בגדר תייל עם חמש כניסות או מחסומים, תחת שלטון צבאי, עד 1950. כל הנכסים ביפו הוכרזו כ"נכסי נפקדים" ונמסרו לידי האפוטרופוס הכללי וממנו למנהל מקרקעי ישראל וחברות השיכון עמידר וחלמיש. בזאת הפסידו הפלסטינים את מעמדם כבעלים והפכו להיות "דיירים מוגנים". "הדייר המוגן" מחוייב לשלם שכר חודשי בעלות נמוכה לחברת עמידר, כאשר עמידר שומרת את הזכות להחזיר לידיה את הנכס אחרי שני דורות ללא כל פיצוי. ה"דייר המוגן" יכול למכור את הנכס ב"דמי מפתח"- הקונה, בתורו "דייר מוגן", משלם שני שליש מערך הבית למוכר ושכירות חודשית לחברת עמידר. מתוך כל מיני שיקולים ואינטרסים של השלטון הצבאי, משפחות אחדות הוכרו כבעלים על נכסיהם, אך הרוב המכריע, כולל אלו שנשארו בבתיהם בשכונת עג'מי, אולצו לקבל את מרות האפוטרופוס הכללי.

משפחת חטאב, משפחה ותיקה מעג'מי מתגוררת בבית שהיה בבעלותה לפני 48. עד לפני יותר משנה שילמה המשפחה באופן קבוע 40 ₪ דמי שכירות לחודש לחברת עמידר. לאחרונה עמידר העלתה את שכר הדיור ומשפחת חטאב מקבלת תלושי תשלום בסך 2000 ₪ בחודש. אי תשלום השכר נחשב ל"הפרת חוזה" המכשיר את פינוי ה"דייר המוגן" מהנכס, ללא פיצוי. לא רק שמשפחת חטאב מאויימת בפינוי, אלא ש"עמידר" רואה בה "פולשת". המשפחה כיום משקיעה את מיטב כספה בעורכי דין כדי להוכיח שהם גרים בנכס הזה מלפני קום המדינה. 

משנת ????? החליטה עמידר לזמן מוקצב, לאפשר לדיירים בדמי מפתח לרכוש את הנכס בטאבו במחיר "סביר". מעטים, בעלי יכולת, קפצו על ההזדמנות. רבים לא עשו זאת מחוסר אמצעים אך גם מתוך תמימות ובורות- מדיניות ההזנחה, האפליה והדיכוי מאז קום המדינה רק הגדילה את הפער הסוציו-אקונומי בין יהודים וערבים בתוך ישראל. רמת החינוך בבתי הספר הממלכתיים הערביים ביפו, עד לפני 10 שנים היתה נמוכה ביותר.

חברת עמידר המתנהלת כגוף עיסקי, חיפשה קונים בטוחים שמשלמים במזומן. לא רק זאת, במקום לדאוג לדייר הנוכחי, "המוגן", על ידי הצעת מגוון פתרונות ( רכישה בתשלומים, עדיפות רכישה לדייר הקיים כאשר "חלון ההזדמנויות" מתפרש על יותר שנים…), היא משווקת ליזם חיצוני את הנכס שבו עדיין מתגורר הדייר המוגן בלי לשתף אותו. 

משפחת פראן שקנתה בית ב"דמי מפתח" בשנת 71, ברחוב שערי ניקנור, חלמה על היום הזה שתוכל לרכוש את ביתה בטאבו. כשנפתח אז "חלון ההזדמנויות", למשפחה לא היה מספיק כסף בכדי לרכוש את השליש הנותר, למרות המחיר "הסביר".כיום, עמידר מעריך את הנכס ב- 800000 דולר. המשפחה צריכה 270000 דולר בכדי לממש את זכות הבעלות, וכמובן אין זה באפשרותם.

משפחת אל-עדאסי התגוררה ברחוב העוגן 21. בכדי לפנות את המשפחה מביתם, עמידר שילמה לאב המשפחה 145000 דולר (באיזור זה, מטר מרובע משווק כיום במינימום 10000דולר! ). ב-4 ליולי, הבית נהרס בשל תכנית עתידית של העירייה לסלול כביש במקום הבית. מה שלא נאמר בסיפור הזה, מעבר לפיצוי היחסית זעום, הוא שהבית הזה הכיל תוספת של 2 חדרים מלפני 26 שנה, בהם התגוררה הבת, זינב, בעלה עומר וארבעת ילדיהם. כשהרסו את הבית המקורי, הרסו גם את התוספת, ללא ההליך המשפטי שמתבקש. זינב וילדיה מצאו עצמם ללא קורת גג.

ברור שהשמאות בכל המקרים האלו, משחקת תמיד לטובת חברת עמידר, ומטרתה מעבר לשיקול הכלכלי, היא להיפטר מהדייר ה"חלש". המחיר הגבוה, מאלץ בסופו של דבר את הדייר למכור את הזכויות שלו בהזדמנות הראשונה, כי בטווח הרחוק הנכס יחזור בין כה וכה לידי עמידר. רמת התיחכום בה פועלת עמידר, שהיא חברה ממשלתית, ואטימותה מהווים סכנה גדולה לדייר "המוגן" ופוגעים בזכותו הבסיסית לקורת גג. 

למה זה קורה?
התאוששות שוק הנדל"ן ביפו בשנים האחרונות הופך אותה ליעד נדל"ני מבוקש ביותר, ביחוד באזורים הסמוכים לים. ההרס הרב משנים עברו, הותיר בה חלקות ריקות רבות. באותן חלקות ננטעו עצים והן תוחמו במעקות ברזל נמוכים וירוקים, כל זאת בכדי למנוע שימוש בקרקע על ידי פולשים. חלקות אלו נקראות בפי העירייה "חורשות זמניות", והן כלחמניות טריות המחכות למרבה המחיר. בחלקות שמפונות לאחרונה, העירייה נוטעת עצי זית בוגרים שנעקרו מאדמות מופקעות בגדה. כיאה למדינה דמוקרטית, חלקות אלו משווקים דרך מכרז פתוח. לפני שמנפנפים בדגל הדמוקרטיה יש לדאוג לצמצום הפערים בין הקבוצות השונות ומתן הזדמנויות שווה לכלל האזרחים. 

בפועל שיטת המכרזים והשוק החופשי לכאורה, שבהם נוקטת עיריית ת"א, רק מעלה את מחיר הקרקע והדירות, ובאופן שרירותי נותנת יתרון לקונה היהודי (בעל הכוח והממון). מה שמותיר את המעמד הנמוך ומעמד הביניים מחוץ לתמונה. ביפו הרוב המכריע משכבות אלו הוא פלסטיני. לכן הסוגיה כאן אינה כלכלית בלבד. יש בה מימד לאומי מובהק. העירייה בראשות חולדאי, מתנהלת כגוף עסקי לכל דבר, שמטרתו לנפח את קופת העירייה על ידי עסקאות נדל"ן- איך עושים זאת? מאפשרים תנאים נוחים ליזמים לבנות ביפו; את ההכנסות מאותם פרוייקטים משקיעים ב"פיתוח" העיר, בכדי להעלות את הביקוש ולמשוך קונים עשירים. בדרך "מנקים" את השטח מ"פושעים", מ"פולשים", מ"חלשים", מ"דיירים מוגנים", מפלסטינים …

על פי מסמכים רשמיים של העירייה, הפיתוח נועד להחזרת התושבים היהודים ליפו.זה לא סוד שעיריית ת"א תמכה ותומכת במישרין או בעקיפין בבניית מתחמי מגורים סגורים, נטולי ערבים, ליהודים בלבד (כדוגמת אנדרומדה ובקרוב גם מתחם פרדס דקה). תופעת הייהוד מאיימת על יפו כעיר מעורבת ומחלישה את מרקם היחסים העדין בין ערבים ויהודים. שלא לדבר על העדר של השפה הערבית בשילוט העירוני, באיזורים שה"פיתוח" משבח, לטובת השפה העיברית והאנגלית. את מה שלא הצליחה לעשות מלחמת 48, מצליחה לעשות הג'נטריפיקציה:בלימת דור ההמשך וטרנספר האוכלוסייה הפלסטינית.

למה אני כל כך נגטיבי? איך זה שאני שכה שואף לחיות בחברה שבה מתקיימים יחסים הגונים ומכבדים בין בני אדם שונים בלי תלות בדבר שמח על ביטול או דחייה של אירוע שאמור לחבר ולשלב בין חגים של שלוש הדתות המונותיאיסטיות העיקריות?

דומה שחולדאי התקנא ביחסים בין יהודים לערבים בחיפה והביא ליפו שתחת מרותו את החיבור בין החגים היהודי, הנוצרי והמוסלמי. אמנם, הפרדה והדרה קיימים גם בחיפה, אולם כאשר הגעתי לביקור בן יומיים בחיפה לפני מספר שנים, הרגשתי כתל אביבי שנחת בחו”ל. ערבים ויהודים גרים באותו בנין. שלטים בערבית על חנויות וגרפיטי בערבית על קירות שכונה שאי אפשר להגדירה כערבית. והעניין הוא שנראה היה שזה לא מפריע לאיש. הרושם שקיבלתי היה שאיש לא חש מאוים מלראות ולשמוע את השפה הערבית כעניין שגרתי ויומיומי. לפחות לא היהודים שהכרתי אז בחיפה שבחלקם לא היו אנשי שמאל, אף לא מתון. אווירה זו הייתה שונה בעליל ממה שהכרתי מתל אביב שבה ערבי יתקשה מאד לשכור דירה, שלא לדבר על לקנות, גם אם הוא עומד במחירים הבלתי סבירים. ואם הצליח עדיף שיצניע את זהותו וימעט לדבר בשפתו וישתדל לסגל לעצמו מבטא יהודי בעברית. לא כדאי למשוך תשומת לב מיותרת. מי יודע מהיכן תבוא המכה.  

האם באמת חולדאי סבור ששיפור היחסים בין יהודים לערבים בשטח שנתון לפיקודו ישתנה בגלל “קרנבל” שלוקח בחשבון גם חג מוסלמי וחג נוצרי? האם הוא באמת סבור שלצד הריסת בתים שנבנו בהתאם להגיון אנושי בסיסי ובניגוד לתקנות בלתי אפשריות שנועדו יותר להכשיל מאשר להסדיר את החיים העירוניים, ולצד סיוע לממ”י במימון פיתוח השטחים אותם היא מבקשת לשווק על חשבון פיתוח שדרוש לתושבי העיר כמו חמצן לנשימה, ולצד דחיקת רגליהם של צעירי יפו והרס הקהילה המקומית, הוא יקרב את לבבם של יהודים וערבים בקרנבל של יום שבת אחד?

סביר להניח שלא. הוא איננו מטומטם. קרנבל זה אינו אלא חלק נוסף בהפיכתה של יפו מעיר מוזנחת לאתר תיירותי שמושך תיירים ומשרת אותם ומניב רווחים למשקיעים וספקולנטים ובו בזמן ממשיך להזניח ולהדיר את תושביה, ובעיקר הערבים שבהם. לכאורה חולדאי מטפח את התרבות הערבית (שלא לומר פלסטינית) ומעניק חסות עירונית ואולי אף תמיכה צנועה בחגיגה שמעמידה זו לצד זה את היהדות, הנצרות והאסלאם. לכאורה הוא מפתח את העיר שכן הוא משקיע בה מה שאף ראש עיר לא השקיע לפניו.

אלא שהתרבות הערבית (פלסטינית לא? ששששש שקט) מעניינת אותו כשלג דאשתקד. התושבים הערבים מעניינים אותו עוד פחות. כולם הם כלים ביצירת אתר תיירותי שקיים בחיפה ובירושלים אבל נעדר מתל אביב. אתר שיש בו קצת נצרות ואסלאם ערביים שהרי התיירים האירופאים והאמריקאים שמגיעים למזרח התיכון עושים זאת כדי לחוש קצת אוריינט ולא כדי לקבל חיקוי תפל של ניו יורק. למעשה, דומה שהשאיפה של חולדאי ופיקודיו היא עיר ערבית ללא ערבים. עיר שהמפקד שלה יכול לספר את סיפורה בלי שתושביה המקוריים יפריעו לדבריו על ידי סיפורים אלטרנטיביים שלא תואמים את הסיפור שהוא מנסה לכפות עליה. הפיכת יפו לעיר של תיירות אקסקלוסיבית שבה אמורים להיפתח (נקווה שעצה זו כמו אחרות תופר) “מלונות בוטיק” לא תיטיב עם תושביה הערבים אלא תדחק את רגליהם של מרביתם צעד נוסף ותערער את שלמותה של הקהילה המקומית ערעור נוסף.

אם חולדאי היה באמת רוצה לקדם את התרבות הערבית ביפו כדי לאפשר חיים תקינים והגונים בחברה רב תרבותית, ואם הוא היה רוצה לתקן את הנזקים שיצרו קודמיו בתפקיד, הוא היה צריך לעשות דברים אחרים בעליל מאשר לעסוק בתיירות. הוא היה צריך להקדיש את מלוא הזמן והאנרגיה של הזרוע הביצועית שלו ביפו לשיפור אפשרויות המגורים הריאליים במקום של בני ובנות הקהילה ולתיקון מערכת החינוך המקומית. זאת, לשם התחלה ובמקום קידום האינטרסים של יזמים וספקולנטים שעומדים בניגוד חריף לאלה של תושבי העיר. חג שמח

יוסי לוס

הקהילה הפלסטינית ביפו: דו”ח חברתי-תכנוני

כדאי מאוד לקרוא.

במרץ 2007 הוקמה הועדה העממית – ועדה ששותפים בה תושבים, פעילים חברתיים ערבים ויהודים, נציגי תנועות ומפלגות ביפו.

על הועדה העממית ביפו והתארגנותה הייחודית למאבק אזרחי, יתקיים רב-שיח ביום רביעי הבא.

"הועדה העממית ביפו – מאבק אזרחי מול נישול"

רב שיח בהשתתפות סמי בוכרי, פאדי שבייטה, ספא יונס, עינת פודחורני וד"ר חררדו לייבנר.

יום רביעי 12.12.07 בשעה שמונה בערב.

לרגל יום זכויות האדם הבינלאומי

הזמנה להשתתף במרתון

למען הזכות לקיום בכבוד

יתקיים

ביום א', ה- 9.12.07

כמחאה על גל ההריסות והפינויי, בערים המעורבות , הכפרים הלא מוכרים בנגב, במשולש , דרום ת"א , ויפו

המרתון יעבור בערים רמלה, לוד תל-אביב ויפו

"כל אדם זכאי לרמת חיים נאותה לבריאותם ולרווחתם שלו ושל בני ביתו, לרבות מזון, לבוש, שיכון, טיפול רפואי, שירותים סוציאליים…" ( מתוך הכרזת האסיפה הכללית של האום בדבר זכויות אדם 10-דצמבר )

נצא במרתון הקורא לשינוי מדיניות הריסות הבתים ופינוי התושבים יהודים וערבים ברחבי המדינה

ב- 5 השנים האחרונות נהרסו בערים רמלה ולוד כ- 160 בתים , ביפו מועדים לפינוי והריסה כ-500 בתים,עשרות צווי פינוי בדרום ת"א , גל ההרס המתמשך בכפרים הבלתי מוכרים , הריסות ואיומי הריסה במשולש, ועוד

הריסות הבתים וצווי הפינוי מהווים רמיסה בוטה לכל זכויות האדם הבסיסיות. הורסת את הערים ומותירות מאות תושבים ערבים ויהודים ללא קורת גג.

המרתון יצא בשעה 08:30 משכונת הרכבת ברמלה יעבור ללוד שכ' תעאיוש , ומשם לדרום תל-אביב ויסתיים ביפו מול חסן בייק

פרטים נוספים:

בות'ינה דביט, מנהלת פרויקט ערים מעורבות, שתי"ל 0525345937

יגבגני זדיראןאחראי תחום תקשורת רוסית שתיל 0502765045

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=925177

בבלוג זה תוכלו להתעדכן ולעקוב אחרי הפעילות של הוועדה, לפרטים על הוועדה העממית נא ללחוץ כאן.